<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קי"ט</h1>
<h2>דף נד:</h2>
רבא אמר כגון דאשכחיה ולא אמר ליה מידי כו'. הילכך אם יבא אדם שעושה יין חבירו וראה את בעל היין ולא אמ' ולא כלום והלך לו ואחר כך חזר ואמר לו יין שלך נסך הוא שנגע בו גוי אינו נאמן. ובמקום שלא [היה] בידו מעולם ואתא איניש מעלמא ואמ' נגע גוי ביין שלך אינו נאמן אפי' בפעם ראשונה אי אמר לו בעל היין איני יודע או אינך אומ' אמת. ואי שתיק בעל היין נאמן אותו האיש דשתיקה כהודאה דמיא. (ו)כדאמרי' בריש פירקא דהאשה רבה וכדאמרי' בקידושין [ס"ה ע"ב] בפרק האומ' לחבירו עד אחד אומר אכלת חלב והוא [אומר לא פטור] שותק נאמן ותנא תונא עד [אחד] אומר אכלת חלב והוא או' לא אכלתי פטור. ורבא מודי ליה לאביי מדלא פליג עליה. אבל גבי אשתו זינתה בעד אחד והלה שותק דאמר אביי היא היא ורבא אמר הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים. מכלל דבכל מילי דאמ' אביי לעיל מודי ליה רבא גבי עד אחד אומר אכלת חלב וכו' וגבי נטמאו טהרותיך כו'. וביבמות בהאשה רבה מוכיח בעד אחד אומר אכלת חלב והלה שותק נאמן משום דשתיקה כהודאה דמיא. אבל אי אמר איני יודע או שאמר אינך אומר אמת אינו נאמן. וכמו כן נאמן גבי יין. ואפי' היכא דמהימן כבי תרי דאמר רבא גבי ההוא סמיא בהאומר לחבירו דמהימן דהיינו היכא דשתיק. אבל היכא דלא שתיק אע"ג דמהימן עליה כבי תרי לא מהימן. והני מילי דלא מהימן לאסור (ו)בדברים שישנן בחזקת היתר. אבל דברים שישנן בחזקת איסור מהימן לאסור. ופי' שמעתא הכי. טהרות שעשית עמי ביום פלו' ניטמאו כדמפרש רבא דאשכחיה ולא אמר ליה ולא מידי ובתר הכי אשכחיה ואמר ליה אינו נאמן (אלא בפעם ראשון) אבל בפעם [ראשון] נאמן אע"ג דלא שתיק אלא אמר ליה איני יודע. אבל אי לא הוה בידיה דליכא למימר שעשיתי עמך אפי' בפעם ראשון אינו נאמן היכא דמכחיש ליה או אמר איני יודע כדאמר אביי בהאומר לחבירו ניטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן הוא. אבל אי לא שתיק לא מהימן. ורבא מודי ליה דלא פליג אלא גבי דבר שבערוה. וכן מוכיח התם דקאמר וצריכה דאי אשמעינן גבי אכילת חלב דאי לאו דקים ליה דאכל וכו' מכלל דטעמא משום דקמודי ליה כיון דשתיק. וטעמא דשותק נמי מוכיח בריש פירקין בהאשה רבה משום דשתיקה כהודאה דמיא דקאמר התם תדע דקתני סיפא וכו'. ואביי [ד]אמ' ניטמאו טהרותיך ושותק נאמן לא פליג אדידיה דהניזקין דהכא אמר דכל שבידו נאמן אע"פ שאינו שותק דהתם לאו בידיה הוה אבל שתיקה כהודא' דמיא. והיכא (מה) שהוא בידו במקום שתיקה קאי והיכא דאין בידו אין נאמן העד משום דלא שתיק ליה האי. ורבא פליג הכא הואיל והוה בידו. אבל התם דלא הוה בידו מודי ליה לאביי. וההוא סמיא דאמר רבא אי מהימן כבי תרי אפקה ומשום דשתק. וכן פי' בקונטרס אפקה הואיל ולא הכחישתו דמסתמא יש רגלים לדבר כדאמרי' גבי סוטה. אבל אי ליכא רגלים לדבר ואמרו לו יינך נתנסך או אשתו זינתה אינו נאמן אלא אם כן שותק. ולדברי האומר נאמן על דבריהם ידוו כל הדווים. שיבא כל אדם שירצה לאסור אשת חבירו עליו ויאמר לו זינתה ויאסרנה עליו אפי' [היכא] דקמכחיש ליה או אמר איני יודע ומהימן עליה כבי תרי במילי אחריני כההיא עובדא דשוליא דנגרי [ב]הניזקין שאמר תינוקות התעוללו לה בדרך וכיחש לו. אלא ודאי אינו נאמן ואפי' מהימן עליה כבי תרי אלא א"כ שותק כדאמר רבא גבי ההוא סמיא אי מהימן לך כבי תרי אפקה הואיל ולא הכחישתו דשתיקתך הודאה היא ורגלים לדבר. ואם אמר אינו יודע לא היה אוסר ליה מדשמואל דאמרי' בי' יוחסין נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי זה נתין וזה ממזר במקום שלא קרא עליו ערער. ומפרש ר' יוחנן היכא דאית ליה חזקה דכשרות אין ערער פחות משנים. אבל חד לא שנא מהימן כבי תרי ולא שנא לא לא מהימן כבי תרי אלא אם כן שותק דשתיקה כהודאה דמיא. והכי נמי אמרי' בשילהי האומר לחבירו מקוה פסולו ביחיד כלומ' בעד אחד שאומר מדדתיו וחסר מהימן ופסול ומוקי לה רבא באישתיק. אבל בן גרושה אין פסולו ביחיד אלא בשנים אע"ג דאישתיק וכגון דלא מהימן עליה כבי תרי. אבל אי לא שתיק אע"ג דמהימן עליה לא. בשמעתא קמייתא דסוטה אמרי' וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה דבר האמור להלן על פי שנים אף דבר האמור כאן על פי שנים. והך מילתא מוקי לה אביי במכחיש ליה ורבא מוקי לה בשותק ולא מהימן כבי תרי. ושותק דגבי אשתו זינתה דיש רגלים לדבר כדפרישי'. ולרבא על כרחיך הא איסורא לבעל קיימא ושרייה רחמנא דבעל כרחיך בעל אומ' איני יודע דאין אפיטרופוס לעריות לא שנא מהימן עליה כבי תרי לא שנא לא מהימן עליה כבי תרי. דמקרא מלא דבר הכתוב. כמו גבי ממון דבאיני יודע אינו משלם. אבל היכא דשתיק ומהימן עליו כבי תרי שתיקה כהודיה דמיא והודאת בעל דין כמאה עדים. וכל (כ)מה שפיר' להיתר בדאית ליה חזקת התירא כדפריש ר' יוחנן גבי ערער וכדפרישי' לעיל. והמדקדק בשיטת הלכה בשילהי האומר לחבירו ובי' יוחסין גבי ערער ובהא שמעתא דהניזקין ובשמעת' קמייתא דסוטה ימצא כדבריי. ובהאשה רבה ובכריתות [י"א ע"ב] פרק אמרו לו שנים יבין וידע דמוכח התם דטעמא דקרא או הודע אליו חטאתו מכל מקום דילפינן מיניה דעד אחד מהימן משום דשתיקה כהודאה דמיא. ובהאש' רבה נמי מוכיח דלהיתירא עד אחד מהימן משום דשתיקה כהודאה דמיא היכא דלא איתחזק לא איסור ולא היתר. כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן ואמר עד אחד דשומן הוא דנאמן וכל שכן אם אמר דחלב הוא. ובדבר שבידו לתקן נאמן כדאמרי' נמי התם אע"ג דאיתחזק איסורא. אבל איתחזק איסורא ואין בידו לתקן אינו נאמן להיתר. והכי נמי היכא דאיתחזק היתירא ואין בידו (להתיר) [לאסור] אינו נאמן לאסור. דלא אשכחן בעד אחד חילוק בין היכא דבא להתיר את האיסור להיכא דבא (להתיר) [לאסור] את המותר אם לא בהודעת בעל דברי' אי נמי כגון דברים שמפורש בתלמוד דעד אחד מהימן כגון חיה ודיין ומוכר ואביו ומילי טובא. ושוב מצאתי סעד לדברי בתשובת רבינו משולם בן רבנא קולונימוס וכן כתב בהן ישראל ששופך יין שלו ואמר ראיתי שנגע בו גוי ונתערב בחבית הואיל והיין שלו נאמן לאוסרו על עצמו אע"פ שאין אחר [עמו] שראהו. אבל אם הוא משל אחרים כך שנו חכמים היה עושה עמו בטהרות ואמר טהרות שעשיתי עמך (ביום פלוני) ניטמאו בזבחים ואמ' לו זבחים שעשיתי עמך נתפגלו נאמן. אבל אם אמר לו טהרות שעשיתי עמך ביום פלו' ניטמאו זבחים שעשיתי עמך ביום פלו' נתפגלו אינו נאמן. והוינן בה מאי שנא רישא ומאי שנא סיפ' אמר אביי כל שבידו נאמן רבא אמר כגון דחזייה ולא אמר ליה ובתר הכי אשכחיה ואמ' ליה לפיכך אמר אחר זמן אינו נאמן לאסור את של חבירו. ואם ידוע שהוא נאמן יש לחוש. ובהא חששא לא מודינא (ליה משלם) [לרבנא משלם] כדפרישי' לעיל אבל בקעה מצא וגדר בה גדר. דלדבריו הא מנא ליה.
